בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ד׳

מהדורה: מדרש לקח טוב, מכונה פסיקתא זוטרתא, וילנא תרמ"ד

« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 3 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 5 »
מקור מדרש לקח טוב, שמות ד׳
1 ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי. כל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו.
2 ויאמר אליו ה׳ מזה בידך. כתיב מזה, כלומר מזה אתה ראוי ללקות במקל שבידך, אודיעך שלא עשית בטוב, כי אמרת והן לא יאמינו לי, וכן היה.
3 ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש. מפני מה נהפך לנחש, לומר לך מה נחש זה שהוא משים זנבו לתוך אזנו כדי שלא ישמע קול מלחשים, שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים תהלים נח ה, כך היה פרעה הרשע, לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי.
4 ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳ והנה ידו מצורעת כשלג. אמר לו הקב״ה אתה אמרת והן לא יאמינו לי, ואני יודע שהן מאמינים בני מאמינים, דכתיב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה בראשית טו ו, חייך שאתה לוקה בצרעת, שכל המוציא שם רע על חבירו לוקה בה, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע ויקרא יד ב, המוציא רע, לפיכך והנה ידו מצורעת כשלג.
5 ד״א לפי שהיה ישראל תחת יד טמאין במצרים ועתידין היו ליטהר.
6 ד״א כי ידו של משה רבינו לא נטמאת, לפי שאין טומאה לנגע אלא ע״פ כהן, ח וכן אמר ר׳ יוחנן משחרב בית המקדש אין טומאה ממצורע.
7 ויאמר וגו׳ ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. ללמדנו שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורעניות, שבתחלה כתוב ויוציאה והנה ידו מצורעת, אבל לבסוף כתוב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, עד שלא הוציאה מחיקו שבה כבשרו.
8 והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון. לקל כתיב חסר ו׳, שאפילו שתהא קלה בעיניהם ביאת המעשה הזה והאמינו לקול האות האחרון.
9 ט ד״א לקול האות הראשון לקול האות האחרון. מלמד שהיה המטה משמיע קול במצרים, מטה הייתי ונעשיתי נחש ועוד מטה. וכן היד היתה משמעת, טהורה הייתי ונצטרעתי ועוד נטהרתי, להודיע שבחו וגדולתו של הקב״ה.
10 והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה. שאם יהיו קלים בעיניהם.
11 ולא ישמעון לקולך וגו׳. כי שני האותות הראשונים הם נסיונות למשה. גם הנחש, גם היד, אבל הדם הוא באמת האות העקרי, לפי שעתיד היה להפוך לדם יאוריהם, לפיכך לקח מימי היאור.
12 והיו לדם ביבשת. תחת שהיו שופכים דם בני ישראל נהפכו מימי היאור לדם. יש אומרים אות הנחש על שם שאמר והן לא יאמינו לי, וכן היה, וכן הדם הרמיזו שסוף לוקה במים.
13 ויאמר משה אל ה׳ בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול. תמול חד, מתמול תרי, משלשום תלתא, גם מאז דברך אל עבדך הא ארבעה, מיכן שארבעה ימים היה מדבר עמו לשלחו.
14 כי כבד פה וכבד לשון. שלא היה לו צחות לשון לדבר בלשון פלטין כאהרן.
15 דברי אגדה, וי״א כשהיה קטן הביאתו בת פרעה לאביה, והיה פרעה מחבקו ומנשקו, נטל משה עטרה מעל ראשו וזרקה לארץ, אמרו חרטומי מצרים, אין זה אלא סימן מורד במלכות, אמרו יביאו זהב פרוים וגחלים לוחשות, אם יטול הגחלים בידוע שאין ממש במעשיו, ואם יטול הזהב בידוע שבן דעת הוא, כיון שבא ליטול הזהב בא מלאך ודחק ידו על הגחלים, נטלן וזרקן לתוך פיו, לפיכך נהיה כבד פה.
16 ויאמר ה׳ אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם. מי שם פה לאדם הראשון, או מי ישום אלם, בשעה שירד פרעה לים, או חרש שלא ישמעו איש שפת רעהו עד שירדו לתוך הים.
17 ועתה לך. כל תרעומותיך וכל טענותיך ראיתים.
18 ד״א ועתה לך. לך היו ישראל מצפים.
19 ואנכי אהיה עם פיך. אשרי לתלמיד שרבו מתרגמו, אשרי עבד שרבו סניגורו.
20 ויאמר בי אדני. ביאה אתה עושה עמי, שהרי אהרן גדול ממני והוא מתנבא להם זה שמונים שנה.
21 שלשה נביאים נתקשו בשליחותו של הקב״ה, משה, ויונה, וירמיהו.
22 שלח נא ביד תשלח. אמר לפניו רבש״ע שלח נא ביד תשלח, ביד משיח שהוא עתיד לגלות.
23 ויחר אף ה׳ במשה. אמר לו לא היה רצונך אלא לשאול מה שמי ולדבר עמי כל אלו הימים, כי היה לך מתחלה לומר שלח נא ביד תשלח, אלא אחר כל העסקים הללו, תאמר שלח נא ביד תשלח.
24 אהרן אחיך הלוי. שעדיין לא נבדל אהרן לכהונה.
25 וראך ושמח בלבו. אם היה יודע אהרן שהקב״ה מעיד עליו וראך ושמח בלבו, היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות.
26 ד״א כי כבד פה. אמר לפניו רבש״ע כמה ימים אתה מדבר עמי, ועדיין אני כבד פה וכבד לשון, אמר לו הקב״ה מי שם פה לאדם, מעתה לא אעשה אותך בריה חדשה, אלא לך והורותיך אשר תדבר.
27 ודברת אליו ושמת. כדרשן הזה שמדבר למתורגמין, שנאמר והיה הוא יהיה לך לפה.
28 ואת המטה הזה תקח בידך, כיון שקיבל עליו משה רבינו לילך, אמר לו הקב״ה ואת המטה הזה תקח בידך, אמר לו אם אין אתה עושה שליחותי, יט אפילו מקל זה הולך ועושה שליחותי.
29 אשר תעשה בו את האותות. אמר לו הקב״ה מתנות הרבה יש לי ליתן על ידיך. השבת, המן, והבאר, וענני כבוד, ועל ידיך אני נותן שש מאות ושלשה עשר מצות, וכשם שהושיע הקב״ה את אבותינו במצרים על ידי אותות ומופתים על ידי נביאו ובמטה עזו, וכן יושיע שאריתו באותות ובמופתים, כענין שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ יואל ג ג, ואומר מטה עזך ישלח ה' מציון תהלים קי ב.
30 וילך משה וישב אל יתר חתנו. ולמה, ליקח את אשתו ואת בניו.
31 ד״א שב אל יתר חותנו להתיר לו השבועה שעשה, מיד קשר הקב״ה ענן במדין והתיר לו נדרו, שנאמר ויואל משה שמות ב כא.
32 אל יתר. בתחלה שמו יתרו, וכאשר דברה שכינה עם משה נתמעטה כבוד יתרו ונקרא יתר, כי לא היה כדאי יתרו למשה.
33 ויאמר לו אלכה נא ואשובה, לפי שמסורת הוא ביד החכמים שבן עשרים שנה יצא ממצרים, וששים שנה היה במדין, והוא שהרשע אמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו שמות ב יד, ועדיין לא הגעת לתורת איש, ואתה בטוח על ממשלת בת פרעה, והנה אנחנו מודיעים לך אפילו קיסי עריסתך, שאתה בן יוכבד, ואתה מחרף ומגדף את דגון אלוהו של פרעה, ואתה שופך דמים, כיון ששמע משה אמר הולכי רכיל יש בישראל והם מקוים לישועה, אברח לי מתוכם, היינו דכתיב ויברח משה מפני פרעה שם ב טו.
34 אל אחי. אלו ישראל, אמר לו יתרו אתה הולך להוציא אחרים, ותוליך את אלו לשם, אמר לו משה כדי שיעמדו על הר סיני עם ישראל, אמר לו לך לשלום.
35 הנפרש מן החי אל יאמר לך בשלום, אלא לך לשלום, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אבל אבשלום אמר לו דוד לך בשלום ש״ב טו ט, הלך ונתלה.
36 ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. מאן נינהו דתן ואבירם, וכי מתו, אלא נענו, לפי שארבעה נחשבו כמתים, עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ולפי שירדו מנכסיהן נקראים מתים. וי״א אלו משפחות המצרי.
37 ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך.
38 החמר חסר ו׳, לפי שנסתכן ברמ״ח אבריו שבו, כמפורש למטה, חתן דמים למולות, פסוק כד.
39 ויקה משה את מטה האלהים בידו. אמרו בגנו של יתרו נמצא מטה זה נמסר מדור לדור מאדה״ר.
40 ויאמר ה׳ אל משה בלכתך, חזר עוד להזהירו, שאין מזרזין אלא למזורזין.
41 ועשיתם לפני פרעה. אל תיראו ממנו.
42 ואני אחזק. ואם תאמר היאך הקב״ה מחזק לב האדם להכשל בו, תשובה הואיל והרשע מחויב בדין אין הקב״ה גובה ממנו אלא במלאת ספקו.
43 למען ספר שם אלהינו. כענין שנאמר ולמען ספר שמי בכל הארץ שמות ט טז.
44 ואמרת אל פרעה. ולא על יד שליח תדבר אליו, לפי שהיו בפלטין של פרעה אריות, וכל מי שהיה נכנס אליו היו האריות פותחין פיהם ומנהמין ושואגין, ונפשו יוצא מפחד האריות, כיון שנכנס משה והאריות נהיו לפניו ככלבים, תמה פרעה וכל חרטומיו.
45 כה אמר ה׳. כיון שנכנס אצל פרעה ואמר לו כה אמר ה׳, אמר לו לא ידעתי את ה׳, פשפשתי בכל שמות האלהים שעמי ולא מצאתי שם ה׳, אמר לו משה רבינו, כלום יש כהן בבית הקברות, וכי מה ענין שם אלהינו עם שמות אלהי העמים עובדי כוכבים, כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלהים.
46 בני בכורי ישראל. וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו מלאכי ג יז.
47 ואמר אליך שלח את בני ויעבדני. כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אלית לשלום דברים כ י.
48 ותמאן לשלחו. מיאון אחר מיאון.
49 הנה אנכי הורג את בנך בכורך. רמז לו מכת בכורות שהיתה אחרונה שבהם רמז לו בראשונה.
50 ויהי בדרך במלון. על עסקי מלון. ולפי ששהה את המילה ונתעסק בתחלה בתקון המלון.
51 ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו. למשה, לפי שנתרשל מן המילה, וכן אמר ר׳ יהושע בן קרחה במס׳ נדרים גדולה מילה שכל הזכות שעשת משה רבינו לא עמדה לו בשעה שנתרשל מן המילה. א״ר יוסי חס ושלום שמשה הצדיק נתרשל מן המילה. אלא כך אמר, אמול ואצא סכנה הוא, דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים בראשית לד כה, אמול ואשהה ג׳ ימים, הקב״ה אמר לי לך שוב מצרימה שמות ד מט, אלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה, שנא׳ ויהי בדרך במלון.
52 רבן שמעון בן גמליאל אומר לא למשה בקש להרוג, אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן, משה או התינוק, הוי אומר זה התינוק, והוא אליעזר, שנאמר ושם האחד אליעזר שמות יח ד, מיד ותקח צפורה צר.
53 ותקח צפורה צר, שהיתה זריזה כצפור.
54 ותכרות את ערלת בנה. מיכן שהמילה כשרה בנשים.
55 צר, טנרא, ויש אומרים כמו חרבות צורים יהושע ה ב, וכמו חלקת הצורים ש״ב ב טז, פרזלא הינדונא.
56 ותגע לרגליו. על רגליו של משה, כדי שלא יגע בו המשחית וכשם שנתנו ישראל במצרים מן דם פסחים על המשקוף, ולא נתן המשחית לבוא אל בתיהם.
57 וירף ממנו. באותה שעה נתרפא, אז אמרה חתן דמים למולות, הבינה צפורה שנתחייב באותה מיתה בשביל המילה שנתרשל עליה. זה שארז״ל, כל המצדיק אותו מלמטה, מצדיקין אותו מלמעלה, מה שהקב״ה מדקדק עם צדיקיו יותר מכל אדם, שנאמר בקרובי אקדש ויקרא י ג, ואומר וסביביו נשערה מאד תהלים נ ג, ואומר וכיראתך עברתך שם צ יא, וכל כך למה להיות עולמם שלם, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך שמואל א כה כט.
58 ויאמר ה׳ אל אהרן לך לקראת משה המדברה. בוא וראה גדולתו של אלהינו אלהי הרוחות לכל בשר. שהרי משה רבינו היה במדין, ואהרן אחיו היה במצרים, והקב״ה יתפאר שמו לעד ולנצח נצחים אמר למשה במדין לך שוב מצרים, ואמר לאהרן לך לקראת משה המדברה, והעולם שבין זה לזה לא הקשיבו ולא שמעו דבר, לכך נאמר אין עוד מלבדו דברים ד לה, אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ש״א ב ב, אין כמוך באלהים תהלים פו ח, הקול שהוא משבר ארזים משמיע לחש.
59 וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. בלב טוב ושמח, כענין שנאמר וראך ושמח בלבו יותר שמח בלבו ממה שהראה לו, אמר לו הקב״ה הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר והיה על לב אהרן שמות כח ל, הוא שאמר למעלה שלח נא ביד תשלח, וכי תעלה על דעתך שמשה רבינו מסרב על דברי קונו, אלא אמר היאך אני נכנס במדרגתו של אחי, שהרי היה מתנבא להם שמונים שנה במצרים, וכן הוא אומר בעלי הכהן הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים בית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן ש״א ב כז כח.
60 ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. ר׳ תנחומא דרש בספרו, חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו תהלים פה יא, חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך דברים לג ח, ואמת זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא במדבר יב ז. נפגשו, דכתיב וילך ויפגשהו. צדק ושלום נשקו, צדק זה משה, שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל דברים לג כא. ושלום זה אהרן, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי מלאכי ב ו. נשקו, וישק לו.
61 שלשה נשיקות עיקר, נשיקות של פרישה, נשיקות גדולה, ונשיקת של פרקים. של פרישות, שנאמר ותשק ערפה לחמותה רות א יד. של גדולה דכתיב ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו ש״א י א. של פרקים, דכתיב וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.
62 ויגד משה לאהרן את כל דברי ה׳ אשר שלחו. כללותיה של תורה יותר מפרטיה, שאם בא הכתוב לפרט כל דברי ה׳ אשר שלחו, היתה עוד פרשה אחרת, אלא שקיצר הענין.
63 וילך משה ואהרן. בעצה אחת ובהסכמה אחת.
64 ויאספו את כל זקני בני ישראל. בכל מקום הזקנים מעמידין את ישראל, הוא שאמרו רז״ל אם אמרו לך זקנים סתור ונערים בנה, תסתור ואל תבנה, שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה, וראיה לדבר מרחבעם בן שלמה, דכתיב וינח את עצת הזקנים מ״א יב ח.
65 וידבר אהרן את כל הדברים האלה. הוא שאמר לו הקב״ה והיה הוא יהיה לך לפה.
66 ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳. לפי שמסורת היה ביד אבותיהם, מי שיבוא ויאמר להם דרך פקודה הוא נאמן.
67 ויקדו וישתחוו. מיכן שצריך אדם להודות ולהשתחוות על בשורה טובה.
פירוש הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ד׳
1 כל הבורח מן השררה. וכן הביא בח״ב דף ב׳ ע״ג וכן מובא בילקוט ריש ויקרא והוא מתנחומא וכן בילקוט שמואל רמז קי״א מובא כן בשם התנחומא. ובגמרא עירובין י״ג ע״ב הגי׳ כל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו.
2 כתיב מזה. כי הקרי מה זה.
3 כלומר מזה אתה ראוי ללקות. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ורש״י עה״ת.
4 אמר לו הקב״ה. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ועיין שבת צ״ז ע״א.
5 שכל המוציא שם רע על חבירו לוקה בה. עיין שבת שם.
6 המוציא רע. דרש המצורע נוטריקון. ועיין ספרא מצורע פ״ה ויק״ר פי״ד.
7 ד״א לפי שהיו ישראל. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג.
8 לפי שאין טומאה לנגע אלא ע״פ כהן. ספרא תזריע פ׳ נגעים פ״א. ח. וכן אמר ר׳ יוחנן. נעלם ממני מקומו. אבל משנה שלימה היא בתוספתא נגעים פ״ח ובספרא מצורע סוף פ״א שמטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין.
9 ללמדנו שמדה טובה. שבת צ״ז ע״א, ושמ״ר פ״ג, ורש״י עה״ת. ט. ד״א. מובא בילקוט רמז קע״א בשם מדרש אבכיר.
10 תמול חד כו׳ הא ארבעה. מיכן שארבעה ימים היה מדבר עמו לשלחו. בוי״ר פי״א, חזית פ״א, שמ״ר פ״ג, שו״ט מזמור י״ח, איתא ז׳ ימים הי׳ מדבר עמו לשלחו. וכן רש״י עה״ת הביא ז׳ ימים הי׳ הקב״ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי ג׳ ושלשה גמין רבוין הם הרי ששה והוא הי׳ עומד ביום השביעי כו׳, וכן רבינו בחיי הביא וז״ל דרשו רז״ל שבעת ימים היה הקב״ה מפתה למשה שילך למצרים כו׳.
11 דברי הגדה. הוא בדברי הימים של משה רבינו מובא בילקוט רמז קס״ו, ונדפס בבית המדרש ח״ב צד ג׳, וכן מובא בשמ״ר פ״א על הכתוב ויגדל הילד, ומובא גם בספר הישר, ורבינו בחיי שמות שם על הכתוב הזה הביא זה בשם מדרש. וז״ל אמרו במדרש משה נתגדל בפלטרין של פרעה כו׳.
12 וכל טענותיך ראיתים. בכ״י פלארענץ הגי׳ דחיתים.
13 ביאה אתה עושה עמי. עיין ערוך ערך ביאה שהביא מילמדנו ויגש בי אדוני ביאה אתה מעביר עלינו, וכן הוא בב״ר פצ״ג וכתב פי׳ ענין זעקה של עוות הדין, והמוספי שם כתב שהיא מלה יונית ע״ש. ולדעתי בשמ״ר פ״ג בי אדוני אמר משה להקב״ה אתה אדון העולם בי אתה רוצה שאהי׳ שליח הרי לא איש דברים אנכי. המ״כ כתב וכי אתה רוצה גרסינן, ואין ספק אצלי שהיה הנוסחא אמר משה להקב״ה אדון העולם בייה אתה מעביר עלינו אתה רוצה שאהיה שליח כו׳ כמו שהוא בב״ר על בי אדוני, ודרש בי לשון בייה שהוא ענין זעקה ותרעומות על דבר עוות הדין. וכן עוד שם א״ר חייא הגדול אמר לפניו רבש״ע בי אתה רוציה לגאול בניו של אברהם. צ״ל אמר לפניו בייה אתה מעביר עלינו אתה רוצה לגאול בניו של אברהם. ועיין בתנחומא פ׳ דברים.
14 והוא מתנבא להם זה פ׳ שנים. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ע״ש. וילקוט רמז קע״ב בשם התנחומא, ובילקוט שם תדע לך שהוא יוצא לאנפתי שלך זה נשמט בתנחומא לפנינו ויש לתקן שצ״ל לאפנתי שלך, והיא מלה יונית ופי׳ לקראת, עיין ערוך ערך אפנתי לכן יפה נרשם בצד הילקוט פי׳ לקראת.
15 ביד משיח שהוא עתיד לגלות. פדר״א פ״מ ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח והיינו אליהו. ובתיב״ע ביד פנחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא. וס״ל פנחס זה אליהו.
16 שעדיין לא נבדל אהרן לכהונה. עיין זבחים ק״ח ע״א, וילקוט רמז קע״ג ורש״י עה״ת.
17 אם היה יודע אהרן. רות רבה פ״ה עה״כ ויצבט לה קלי, ובילקוט סוף רמז קע״ב סיים ״אילו היה אהרן יודע״ וחסר השלמת המאמר וכוון למאמר הזה ואולי הי׳ לפניו בתנחומא וחסר לפנינו.
18 מעתה לא אעשה אותך בריה חדשה. עיין שמ״ר פ״ג עה״כ ויאמר משה אל ה׳ בי אדוני ר׳ סימון אומר בורא אני אותך בריה חדשה.
19 כדרשן הזה. בכ״י פלארענץ כדרשן היה ועי׳ חזית פ׳ נאוו לחייך. יט. אפילו המקל הזה. מובא בילקוט רמז קע״א בשם מדרש אבכיר.
20 ליקח את אשתו ואת בניו. שמ״ר פ״ד בשם בנו של ר׳ חייא הגדול, ובתנחומא לא נמצא. ובכ״י פלארענץ הגי׳ וילך משה וישב אל יתר חתנו. כיון שראה משה רבינו הקב״ה מפציר עליו מיד נתרצה לילך כדרך שעשה יונה בן אמתי וירמי׳ בן חלקיהו, והיה לו לילך מצרימה אלא שב אל יתר חתנו, ולמה ליקח את אשתו. לכן חסר לפנינו מן יתר תתנו עד יתר חתנו.
21 ד״א שב אל יתר חותנו להתיר לו השבועה שעשה. בתנחומא שמות וילך משה וישב אל יתר חותנו להתיר את נדרו וליטול ממנו רשות. ובילקוט רמז קע״ג הביא בשם התנחומא להתיר נדרו, מה עשה הקב״ה קשר ענן שם כביכול התר נדרו של משה, ד״א שהלך ליטול רשות ממנו. ועיין נדרים ס״ה ע״א, וברש״י עה״ת איתא ליטול רשות שהרי נשבע לו, ועיין שמ״ר סוף פ״ד.
22 שנאמר ויואל משה. בכ״י פלארענץ הגי׳ שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא שבועה כענין ויואל שאול את העם לאמר. ועיין נדרים שם אין אלה אלא שבועה. ועיין שמ״ר פ״א עה״כ ויואל משה ר״י אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה כו׳.
23 בתחלה שמו יתרו. עיין מכילתא יתרו ורש״י עה״ת פ׳ יתרו שבע שמות נקרא לו, יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחד על שמו.
24 לפי שמסורת הוא ביד החכמים שבן כ׳ שנה כו׳. נובע ממדרש אבכיר מובא בילקוט שמות רמז קס״ז וז״ל מי שמך לאיש שר ושופט שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שמסורת בידינו כשנגלה עליו הקב״ה בן שמונים שנה היה ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד כ״ה שנים, כלומר עדיין לא הגעת לאיש, ואחר כך אמרו לו לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. ועיין בשמ״ר פ״א.
25 אל אחי בכ״י גם בכ״י פלארענץ כתוב את אחי בטעות.
26 הנפרש מן החי. ברכות ס״ד ע״א, שמ״ר פ״ה וילקוט סוף רמז קע״ג בשם התנחומא. ובתנחומא וילקוט הגי׳ באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום. הלך ולא חזר. ובגמרא שם איתא אבל אבשלום אמר לו דוד לך בשלום הלך ונתלה. ובספר נתיבות עולם כתב הטעם בזה כי לך בשלום משמע שילך בהשלמה שכבר קנה לכן זה ראוי לומר למת שכבר קנה והגיע אל שלימותו האחרון ולא יוסיף עוד שלימות יותר אבל החי שאפשר לו תמיד לקנות שלימות יותר צריכין לומר לו לך לשלום שפירושו שיהיה מתחבר אל השלום ותמיד יוסיף השלום, לכן אם אומרים לחי לך בשלום היא קללה שמשמע שאמר לו שכבר הגיע אל שלימותו האחרון וימות ולא יוסיף עוד שלימות.
27 מאן נינהו דתן ואבירם. ע״ז ה׳ ע״א נדרים ס״ד ע״ב וע״ש בפי׳ הרא״ש.
28 לפי שארבעה נחשבו כמתים. נדרים שם. ועיין ברש״י שם ד״ה כי מתו כל האנשים. וכן נשנה בתנחומא שמות ושמ״ר פ״ה. וב״ר פע״א. ובשמ״ר שם סיים ״וכולן קרא במס׳ ע״ז״ והוא הוספת המעתיק וכוונתו למאמרם ע״ז דף ה׳ ע״א, וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת. וכן הוא בפדר״א פ״מ. וגם ביב״ע עה״ת ברום איתרוקנו ונחתו מנכסיהון והא אינון חשיבין כמתיא.
29 זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך. עיין מגילה ט׳ ע״א. ותנחומא שמות. ויש לתקן שם במקום עשרה דברים. צ״ל משמונה עשרה דברים, ועיין מכילתא פי״ד ובהערות הרב בעל מדות סופרים שם.
30 אמרו בגנו של יתרו נמצא מטה זה. פדר״א פ״מ, דברי הימים של משה רבינו נדפס בבית המדרש ח״ב צד ז׳. ומובא בילקוט רמז קס״ח. וכן מובא בס׳ הישר, ובתרגום יב״ע עה״ת שמות ג כא, ובכ״י פ״ב הגי׳ בגן זו של יתרו.
31 שאין מזרזין אלא למזורזין. מכות כ״ג ע״א.
32 לפי שהיו בפלטין של פרעה אריות. דברי הימים של משה רבינו בית המדרש ח״ב צד ח׳, מובא בילקוט רמז קע״ו.
33 בפלטין. כ״ה גם בכ״י פלארענץ, ובכ״י פ״ב בפילון של פרעה.
34 פותחין פיהם ומנהמין ושואגין. בכ״י פלארענץ ופ״ב פותחין פיהם ומגהין.
35 פשפשתי בכל שמות האלהים כו׳ אמר לו משה רבינו כלום יש כהן בבית הקברות. נמצא בארוכה בתנחומא וארא. א״ר לוי באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות התחיל קורא אלוה אדום כו׳ הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם, א״ר לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהי׳ לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי א״ל רבך לא כהן הוא, אמר להם הן, א״ל שוטה ומי ראה כהן בבית הקברות, כך א״ל משה לפרעה שוטה אלוהות אלו שאתה אומר מתים הן, אבל ה׳ אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם. ונשנה גם בקצת שינוים בשמ״ר פ״ה עה״כ ויאמרו אל פרעה כה אמר ה׳.
36 במס׳ נדרים. דף ל״א ע״ב, וכן בירושלמי נדרים סוף פ״ג.
37 א״ר יוסי. בגמרא שם אמר ר׳. וגירסת הב״ח אמר ר׳ יוסי. וגם רש״י עה״ת הביא לנכון א״ר יוסי, וכן הוא לנכון בירושלמי שם ומכילתא יתרו פ״א.
38 והוא אליעזר. הוא סיום רבינו. וכן הביא הראב״ע בשם רב שמואל בן חפני. וכן רש״י עה״ת כתב ויבקש המיתו שלא מל את אליעזר בנו. וכן בשמ״ר פ״ה ונתעצל למול אליעזר בנו, אמנם בספר הישר איתא שהמעשה הי׳ בגרשום, וגם בילקוט סוף רמז קס״ח הביא בשם דברי הימים של משה רבינו וז״ל ויקרא משה שמו גרשום רק לא מל בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן וימל בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר ע״ש ובד״ה של משה רבינו הנדפס בבית המדרש ח״ב חסר זה. וכן ביב״ע עה״ת תרגם ובעא למקטליה מן בגלל גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק חמוי דלא שבקיה למגזריה ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתניו תרויהון ע״כ. וכוון למאמר המכילתא יתרו פ״א שיתרו התנה עמו בן שיהיה תחלה יהי׳ לעבודת כוכבים מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו, לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ע״כ, וגם הראב״ן יסד ביוצר לברית מילה לבני אשכנז לא מל בכורו ונתבקש במעונה ועיין ברמב״ן על הכתוב ויקת משה את אשתו ואת בניו וסיים וכן הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר.
39 שהיתה זריזה כצפור. עיין לעיל ב׳ כ״א. ובהערה ק״א.
40 מיכן שהמילה כשרה בנשים. עיין ע״ז כ״ז ע״א ובתוס׳ שם ד״ה אשה שהביא בשם בה״ג דאשה כשרה למול. ועיין ביו״ד סי׳ רס״ד ס״א והרמ״א מביאו שם בשם סמ״ק לפסול אשה כרב בע״ז שם. והראב״ן ביוצר לברית מילה ורבינו אברהם הכהן בזולת לבני פולין יסד אם אין איש וזמן עובר, בנשים משובחת תהי תחת גבר, תבורך מנשים אשת חבר, ועיין בספר האשכול הל׳ מילה צד קכ״ט שהביא הלכך היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל, ואיכא אתתא יהודאתא דידעה ומהלה שפיר דמי עכ״ל.
41 טנרא. כן תרגם אונקלוס.
42 פרזלא הינדונא. בע״ז ט״ז ע״א אמר רב זביד בפרזלא הינדואה. פירש״י של ארץ הודו שאין עושין אותה אלא לכלי זיין.
43 על רגליו של משה. עיין בירושלמי נדרים סוף פ״ג ותגע לרגליו ר׳ יודה ור׳ נחמי׳ ורבנן חד אמר לרגליו של משה. וחרנא אמר לרגליו של מלאך. וחרנא אמר לרגליו של תינוק כו׳. ועיין בראב״ע שכתב לפי דעתי לרגלי משה ורב שמואל בן חפני כתב לרגליו לרגלי אליעזר ע״ש. והרשב״ם כתב ג״כ לרגליו של משה ולא רצה לפרש לרגליו של מלאך ע״ש. ומאשר הבאתי בשם הירושלמי תראה כי דעות שונות בזה לחז״ל.
44 זה שארז״ל, תענית ח׳ ע״א.
45 כל המצדיק אותו מלמטה. בכ״י פ״ב המצדיק עצמו מלמטה, וכ״ה בגמרא שם. מה. שהקב״ה מדקדק. יבמות קכ״א ע״ב.
46 אמר לו הקב״ה. תנחומא שמות.
47 וכי תעלה על דעתך. תנחומא שם.
48 לבית אביך. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובקרא כתוב אל בית אביך.
49 בית פרעה. בקרא כתוב לבית פרעה. ובכ״י פלארענץ בהיותם במצרים לפרעה.
50 ר׳ תנחומא דרש בספרו. הוא בתנחומא שמות עה״פ לך לקראת משה, ומן התנחומא נובע זה למדרש שמ״ר פ״ה וילך ויפגשהו הה״ד חסד ואמת נפגשו.
51 ג׳ נשיקות עיקר. תנחומא ושמ״ר שם, ובשמ״ר כתב המעתיק ״כדכתיב לעיל״ קצר בלשונו כי מובא בהתחלת פ״ה, וכן נשנה בב״ר פ״ע, ורות רבה פ״ב.
52 נשיקות של פרישה. פי׳ כשפורש מחברו, נשיקות גדולה, פי׳ ביום שהגיע לגדולה. נשיקות פרקים. פי׳ בזמן שפוגע בו לפרקים.
53 בעצה אחת. בכ״י פ״ב חסר מכאן דף שלם.
54 הוא שאמרו רז״ל. מגילה ל״א ע״ב.
55 וראי׳ לדבר מרחבעם בן שלמה דכתיב וינח את עצת הזקנים. וכן מובא בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב ויעזוב את עצת הזקנים. ובגמרא שם סיים רק וסימן לדבר רחבעם בן שלמה.
56 הדברים האלה. וכן מובא גם בכ״י פלארענץ ובמקרא ליתא למלת ״האלה״.
57 לפי שמסורת היה ביד אבותיהם. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ה וילקוט רמז קע״ד ועיין לעיל בדברי רבינו ויחי נ׳ כ״ד:
« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 3 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 5 »